פסק-דין בתיק עת"מ 47631-02-13

בפני עתירה למתן צו אשר יורה למשיב לנמק מדוע לא יינתן לעותרת מעמד פליט על פי אמנת הפליטים והפרוטוקול הנלווה לה. וכן צו אשר יורה למשיב ליתן לעותרת מעמד פליט על פי אמנת הפליטים והפרוטוקול הנלווה לה. לחלופין להורות למשיב להעביר את עניינה של העותרת לבחינה מחודשת ופרטנית ולקיים בעניינה הליך ראוי, סביר ומידתי שיידון בוועדת הפליטים לאחר ראיון מקיף ובחינת מלוא טענותיה של העותרת. לחילופי חילופין, צו אשר יורה למשיב לא לגרש את העותרת בהתאם לעיקרון ה- " NON REFOULMENT."

כמו כן הוגשה בקשה לצו זמני אשר יורה למשיב לא לנקוט הליכים כלשהם כנגד העותרת לרבות הליכי מעצר, משמורת, הרחקה וגירוש עד לגמר הדיון בעתירה.

הרקע העובדתי:

1.         העותרת ילידת 1984 ואם לקטינה מבקשת מקלט ממדינת חוף השנהב.

2.         העותרת נכנסה לישראל כדין ביום 10.03.10 ברישיון לישיבת ביקור מסוג ב/ 2.

3.         ביום 26.06.10 הגישה העותרת טופס בקשה למקלט מדיני ביחידת הטיפול במבקשי מקלט. ביום 07.07.10 נערך לעותרת ראיון רישום ביחידת המסתננים במסגרתו נשאלה העותרת בין היתר מדוע יצאה ממדינתה, ולדבריה היא נקלעה למצוקה כלכלית, כי " דוד שלי רצה לחתן אותי עם אדם זקן ואני סירבתי". עוד ציינה כי " הבעיה היחידה שלי היא כלכלית".

4.         בו ביום, הונפק לעותרת רישיון זמני לפי סעיף 2 (א) 5 לחוק הכניסה לישראל אשר הוארך מעת לעת ועד ליום 30.07.12.

5.         ביום 04.05.11 בעקבות הפנייתה על ידי יחידת הטיפול במבקשי מקלט, נערך לעותרת שימוע

בפני ממונה ביקורת גבולות לצורך הכללתה במערכת ואף הוצאו כנגדה צווי משמורת והרחקה. באותו היום שוחררה העותרת ממשמורת בכפוף לתנאים שצוינו על גבי צו ההרחקה.

6.         ביום 14.08.11 נולדה לעותרת בת בישראל.

7.         ביום 30.07.12 נערך לעותרת ראיון בסיסי ביחידת הטיפול במבקשי מקלט, ובקשתה נדחתה על הסף מאחר ונקבע כי אינה עונה על הקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים (ראה: נספח 1 לעתירה).

8.         במערכת (אביב) נרשמה הערה מיום 05.08.12 לפיה העותרת פנתה ליחידת עזיבה מרצון במנהל אכיפה וזרים. אולם ביום 29.10.12 פנייתה ליחידת העזיבה מרצון נסגרה בשל רצונה להישאר בארץ מטעמים רפואיים.

9.         על-פי הרישומים במערכת ביום 28.10.12 פנתה העותרת ללשכת בני ברק והגישה בקשה להישאר בארץ מטעמים רפואיים. ביום 18.11.12 נדחתה בקשתה על פי נוהל הטיפול בבקשה לעיכוב הרחקה/מתן מעמד זמני מטעמים רפואיים והעותרת התבקשה לצאת מישראל תוך 14 יום. בשולי הדחיה צוין כי נתונה לה זכות הגשת ערר תוך 45 אולם העותרת בחרה שלא לנקוט בהליך זה.

טיעוני הצדדים:

10.        לטענת העותרת היא הוכיחה כי הינה נרדפת במדינתה וכי קיים חשש מבוסס לכך שחייה, חירותה ושלמות גופה בסכנה לאחר שנמלטה מארצה בעקבות ניסיונו של דודה להשיא אותה נישואי נוחות לאדם מבוגר, לאור מצבם הכלכלי הקשה. העותרת אף טענה לרדיפה מאחר ולטענתה קיים חשש כי שובה לחוף השנהב סותר את "עקרון אי ההרחקה" למדינה בה הינה צפויה לסכנת חיים.

11.        עוד לטענת העותרת, המשיב לא בחן את טיעוניה לעומק, לא ערך לה ריאיון מקיף ושלל את זכותה להיות מוכרת כפליטה למרות שיש לכך מקום לאור מצבה.

12.        אשר לשיהוי בהגשת העתירה ציינה העותרת כי אין מדובר בשיהוי מהותי העומד בכפיפה אחת עם זכויות היסוד של העותרת לחיים ולחירות.

13.        בדיון בעתירה שהתקיים בפני טען בא כוחה כי יש ללמוד מהחלטתו של כב' השופט בכר בבקשה למתן צו הביניים, שם נקבע כי נושא החשש לשוב לארצה " שכן יש מי 'שמחכה לה' לא התברר עד תומו בריאיון ויש בכך להוות טעם ראוי לקבלת העתירה..." (ראה החלטה מיום 08.04.13) גם לענין העתירה דנן.

14.        מנגד - ב"כ המשיב טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף, או לגופה בהעדר עילה.  לטענתה, יש לסלק את העתירה על הסף מחמת שיהוי (העתירה הוגשה כ- 8 חודשים לאחר מתן ההחלטה). לדבריה, מדובר בשיהוי ניכר אשר לא ניתן לו כל הסבר. באשר לדחיית העתירה לגופה נטען כי העותרת איננה עומדת באף אחד מתנאי אמנת הפליטים משנת 1951. העותרת סמכה בקשתה על טעמים כלכליים גרידא ולכן דין העתירה להידחות. עוד ציינה, כי מהריאיון שנערך עמה לא עלה כלל כי הופעל עליה לחץ כבד להינשא לאדם המבוגר ואף לא כי נשקפה סכנה לחייה בטרם עזבה את ארצה. גם היום אין חשש לחייה אם תחזור למדינתה, כאשר שלטונות החוק יכולים לסייע בידה במידה והדבר יידרש.